הנושא של חסרי-בית הינו נושא חשוב בכל רחבי העולם. הנושא קשור באופן תמטי לדוגמאות אחרות בקורפוס, ובפרט לאלו שמתייחסות למשבר ההגירה. הוא מתקשר במיוחד לעבודות בקורפוס שבהן הדמות מצליחה למצוא בית: היינו חייבים לעזוב (We had to Leave). הסרטון יתקשר טוב גם לאופן הדיקנסוני שבו מוצג עוני ביצירה נעל (Shoe). הסרטון היווני והקודר הזה, בסגנון סטופ-מושן, מציג לפרטים את הכאב של אדם זקן חסר-בית, שמקבץ נדבות ברחוב. לסרטון הזה יהיה אפקט רגשי חזק על בני נוער בגילאי 12-15 שנים, וידרבן אותם לשקול את התפקיד שתופעת ההומלסיות משחקת בחיים שלהם, ואת האופן בו הם מבינים אותה. דבר חשוב נוסף הוא, שהסרטון מעודד את הצופה לחשוב על הגורמים שמובילים להומלסיות, וקורא להם להתייחס גם לנושא של התמודדות עם מחלות נפש. סיבה נוספת בגללה הסרטון הזה בולט הקורפוס היא שזהו אחד הסרטונים הבודדים בקורפוס שמשתמש בשיטה של הנפשת דמויות מחימר (claymation), ובכך מציג את הנישה חשובה של סוגי האנימציה שלרוב נעשה בהן שימוש במדיה המיועדת לילדים ואנשים צעירים.
