האירוניה העגומה המגולמת בכותרת מדגימה כיצד הסרט מטפל באופן בלתי מתפשר בנושא הקשה והחשוב של הה הכפויה. הסרט מתחיל עם אנימציה רגילה, בתמונה של פליטים המוצגים ברישומי קווים פשוטים, כשהם נמלטים מסכנה אל עבר הביטחון המדומין שבאירופה. הקבוצה רואה בעיני רוחה את הגעתה למגדל אייפל ומגדל פיזה, כשסכנות המסע שהקבוצה עוברת מוצגות כהומור סלפסטיק כמעט. זוהי הצגה אפקטיבית, הזוועות וקשיי משבר הפליטים מתוארים באופן פשטני בכוונה תחילה , הגורמת לצופה אי-נוחות. אי-נוחות זו מושהית בסוף הסרט, כשהאנימציה משתנה באופן דרמטי לצילום לייב אקשן של פליט, העובר ראיון על ידי פאנל של פקידים כדי לקבל מקלט. סרט קצר, יצירתי ומאתגר זה, הוא דרך רבת עוצמה לעודד צעירים בגילאי שתיים-עשרה עד חמש עשרה להתעמת עם מציאות משבר ההגירה. לפני הבחירה בסרט, מומלץ להפעיל שיקול דעת: הוא מתאים לצעירים בעלי בגרות רגשית וניסיון קודם.
