הסיפור הזה על אב ובנו עוסק באפתיה ובמצב הרוח הירוד הנובעים מעומס בעבודה ומבידוד. האב אומלל בעבודה בעוד שבנו, שעודנו צעיר, אופטימי לגבי הלימודים בבית הספר. מצבי הרוח הטובים של הבן הולכים ומתדרדרים כשחוויותיו העצובות בבית הספר הולכות ומחמירות: במהרה הוא מפסיק לחבק את אביו בסוף יום הלימודים, וכל אחת מהדמויות מתבודדת יותר ויותר, ומתבצרת באומללותה. פני הדמויות מלאות ההבעה ממחישות את עומס העבודה והלימודים שחשים האב ובנו, הבא לידי פתרון בסוף הסרט כאשר השניים מתחברים שוב לטבע ולמוסיקה, וחוזרים להיות שמחים. הסרט מהווה אמצעי חשוב למחשבה על תפקידם של מקום העבודה ובית הספר בחיינו כיום, וכדאי שישמש כזרז לנושאים כגון השתתפות פעילה ואזרחות. קריאה פשוטה של הסרט מעלה כי העבודה והלימודים משעממים. קריאה מעמיקה יותר של הסרט מעלה שעל העבודה והלימודים להיות עיסוקים מחדשים ומספקים על מנת שהאזרחים יוכלו לתפוס את מקומם בחברה.
להורדת הרעיונות לדיון עבור סרט זה (8-11).
